פס"ד בעניין אישור להרוס בימות עץ בחוף ים נהריה הגורמות להרס אוכ' צבי הים

השופט ר. שפירא [אב"ד]:

בפנינו שני ערעורים על החלטתו של בית המשפט השלום בנהרייה שניתנה במסגרת שלוש בקשות

(בש 997/07 + בש 999/07 + בש 1096/07  כב' השופט א' שחורי) שעניינן היה דומה. מכיוון שמדובר בסוגיה משפטית זהה הדיון בשני הערעורים אוחד אף הוא.

ההחלטה שניתנה על ידי בית המשפט קמא עניינה באי ביטול צווים מינהליים אשר הוצאו על ידי המשיבה מכוח חוק שמירת הסביבה החופית, התשס"ד- 2004 (להלן: "חוק שמירת הסביבה החופית").

1.     הרקע והעובדות:

המערערים הם הבעלים/המחזיקים של מסעדות ובתי קפה הממוקמים על חוף הים בנהריה (להלן "המסעדות"). המערערת 1 מנהלת מסעדה בשם "מסעדת רוגע"; המערער 2 הינו אחד ממנהלי מסעדה בשם "פאפיה ביץ'" ; המערער 3 הינו אחד מבעלי מסעדה בשם "מסעדת הטרסה". המערער 4 הינו אחד מעובדי חברה בשם א.י.א.ג. ניהול ושיווק, המפעילה את מסעדת "ים בר" שאף היה ממוקמת על טיילת חוף הים בנהריה.

כל אחת מהמסעדות בנתה והקימה במה מעץ הסמוכה לכניסת המסעדה מהצד המערבי והפונה לכיוון החוף, זאת לנוחיותם ורווחתם של באי המקום.

בחודש יוני השנה הוציא משרד איכות הסביבה לכל אחד מהמערערים צו מכוח חוק שמירת הסביבה החופית בו הוא נתבקש להסיר את בימת העץ אשר הוקמה בסמוך למסעדה שבבעלותו, בניהולו או בחזקתו. בין היתר נטען, כי בימת העץ הוקמה שלא כדין וללא היתר בניה והיא פוגעת בסביבה החופית, שכן היא מקטינה את רצועת החול העומדת לרשות הציבור ומשנה את תנאי התאורה והטמפרטורה של החול באופן הפוגע בתנועת החי והצומח. משכך מדובר בפגיעה בניגוד להוראות חוק שמירת הסביבה החופית (להלן: "הצווים").

המערערים הגישו לבית המשפט השלום בנהריה שלוש בקשות נפרדות לביטול הצווים שהוצאו על ידי המשיבה.

בבקשה שהוגשה על יד המערערים 2 ו-3 ביחד, נטען כי הוצאת הצווים לוקה בשיהוי רב בשני מישורים. במישור הראשון נטען, כי במות העץ הנטענות במסעדה המנוהלת בין היתר על ידי המערער 2 הוקמה כ- 4 שנים קודם להוצאת הצו ואילו המסעדה המנוהלת בין היתר על-ידי המערער 3 הוקמה כשנתיים לפני הוצאת הצו. במישור השני נטען, כי חוף הרחצה בנהריה נפתח לפעילות כבר בחודש 4/2007 ומשרד איכות הסביבה הוציא את הצווים רק בחודש 6/2007.

עוד נטען על ידי המערערים 2 ו-3, כי עירית נהריה בנתה על הטיילת שני משטחי בטון מסיביים ובהם קשתות ברזל ולמעשה במות העץ נמצאות בין שני משטחים אלה מוגבהות מעל פני החול כמטר אחד ופתוחות מכל הכיוונים. נטען, כי במות העץ מרוחקות מהחוף יותר מהרוחק של המשטח החיצוני שנבנה על-ידי העיריה.

לטענת המערערים 2 ו-3 אישרה עירית נהריה עוד בשנת 2005 הקמת במות עץ דקות והצבת כסאות על החוף. ב"כ המערערים 2 ו-3 הפנה בעניין זה לנספח ה לבקשתו.

נטען, כי קודם לכן, ביום 29.5.05 הוצא נגד המערער 2 ואחר בשם גדי בן שמל צו על ידי השר לאיכות סביבה אשר הורה לשניים להסיר את כל המיתקנים ובכלל זה שולחנות, כסאות ומשטחים המוצבים על החוף. הצו היה מוגבל לתאריכים 1.5.05- 31.8.05 בין השעות 21:00-06:00. הצו אושר על ידי בית המשפט השלום בעכו בהחלטתו מיום 2.6.05 (בש 3715/05 כב' השופט ש' שר נספח ו לבקשה). נטען, כי בית המשפט השלום אישר את אותו צו במתכונתו המוגבלת ולא היה מקום להוצאת צו חדש.

ב"כ המערער 2 ו- 3 טען, כי הצווים פוגעים בזכות הקניין וחופש העיסוק של אותם מערערים בצורה בלתי מידתית ועולה על הנדרש.

עוד טען ב"כ המערער 2 ו-3 כי הצווים שהוצאו מכוח חוק שמירת הסביבה החופית הוצאו שלא כדין, שכן חוק זה מסמיך את משרד איכות הסביבה להוציא צווים שעה שישנה פגיעה בסביבה חופית על-פי חוק שמירת הסביבה החופית, אך במקרה דנן הצווים מכוח חוק שמירת הסביבה החופית הוצאו על סמך הטענה כי במות העץ הוקמו ללא היתר כדין והרי לא קיימת עילה כגון דא בחוק שמירת הסביבה החופית.

עוד נטען, כי המערערים 2 ו-3 הופלו ביחס לבעלי עסקים אחרים והמשיבה נמנעה מלפעול נגד בעלי עסקים אחרים משיקולים זרים.

מכל מקום נטען, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המערערים 2 ו- 3, שכן הותרת הצווים על כנם יש בה כדי לגרום נזק בלתי הפיך לעסק שלהם, לעובדיהם ולציבור הרחב.

המערערת 1 הגישה אף היא בקשה לביטול הצו שהוצא למסעדה ובית הקפה שבבעלותה. ב"כ המערערת 1 ציין בבקשה כי הוא חוזר על הטענות שנטענו בבקשות המערערים 2 ו-3 והוסיף משלו, כי המערערת 1 פועלת על-פי חוק שמירת הסביבה החופית. ב"כ המערערת 1 למד מחוק שמירת הסביבה החופית כי זה מאזן בין כלל שיקולים ולא כל פגיעה בסביבה החופית מובילה בהכרח לפגיעה בזכותה של מרשתו, כך שגם אם ישנה פגיעה בסביבה החופית הרי שהיא עדיין עומדת בתנאים שנקבעו בהוראות הדין.

באשר למערער 4 נטען כי ביום 10.6.07 הוא הוזמן לתחנת המשטרה בנהריה שם נמסר לו צו להסרת הפגיעה החופית בנוגע להקמת במת עץ בסמוך למסעדה "ים בר" הנמצאת בבעלותו כפי שנרשם באותו צו שצורף לבקשה.